איך אתן משכנעות את היצרנים לחשוב מחוץ לקופסה או מחוץ לתהליכים המוכרים שלהם?
המודל עד היום היה שיש יצרן, אנו מביאות אליו את הסקיצה הראשונה, עובדות בדגום חופשי, הוא שובר את הראש איך לעשות את זה. עובד על הפיתוח עם מודליסט וקורא לנו לאחר שהדגם מוכן. ואז אנו מספקות הזמנת עבודה לפי דגם, צבע, מידה והוא מנהל את העבודה. הוא מנהל הייצור.
לנו, זה היה טוב כי מנהל העבודה הספציפי שלנו נענה לאתגרים טכניים.
המודל השתנה, היום אנחנו מנהלות הייצור. ז"א חתכנו חלק משרשרת הייצור.
אנחנו מעסיקות את בעלי המלאכה, אנחנו מפקחות על הפיתוח ועל הייצור. בגלל שאנחנו פה כל הזמן אם הם שמים לב למשהו שמצריך את ההתייחסות שלנו, הפינג פונג קורה תוך כדי העבודה ומיד מקבל מענה. זה קיצר מאוד את הזמנים.
בעבר, רק לאחר שבועיים מתאריך הכנסת הרעיון, קיבלנו מודל ורק אז החלו התיקונים. היום, לפעמים זה קורא תוך כמה שעות. כולם נמצאים פה: התפר, הגזרן, המותח..לעיתים, אנחנו גוזרות עוד מודל תוך כדי פיתוח.
זה דבר שאפשר לעשות רק אחרי שיש לך ניסיון ואתה יודע איך עובד מפעל. אם אתה מעצב חדש/טרי לא היינו ממליצות.
אנחנו שוכרות מפעל.
לפני שנתים-שלוש קנה אדי כאלב את כל המכונות ושכר את המפעל בו אנו יושבות היום. דיברנו ביננו והגענו למודל חדש בו, המכונות אינן שלנו,אך כל המפעל לשירותינו. יש גם שואו רום של אחת אחת במפעל, בו ניתן לבוא ולקנות מהדגמים.
האם לעומת שוק הפשפשים בו היתה לכן חנות, הרווחתן או הפסדתן תנועת לקוחות פוטנציאליות?
בשוק היתה חנות על רחוב, פה זה חנות בתוך מפעל בתוך בניין. לגבי ההבדלים במחזורים עדיין לא ניתן להגיד כי זה דבר שנבנה הוא בהתהוות. חזרנו לעשות ירידים, אנו משתתפות בפופ-אפים. כאשר הלקוחות שלנו רוצות נעליים, הן מגיעות למפעל.
לפני עידן האינטרנט, לשבת במקום כזה היה מוות לעסק. המכירות הדיגיטליות של אחת אחת באינטרנט כיום הן רק באטסי בה הקימו חנות בסוף 2015. לדבריהן, הן אינן מתפעלות בצורה אופטימלית את החנות באטסי, היא יכולה היתה להגיע ליעדים יותר משמעותיים. יש להן גורם המתפעל ומנהל החנות באטסי. מנסיונן, יש להן קהל מאוד גדול בחו"ל שהן יכולות להגיע אליו.
מתכננות להרחיב את הפעילות לאתר עצמאי?
כן מתכננות. לא יודעות מתי זה יקרה. אנחנו לא מספיק משתפות עם זה פעולה. אנחנו מאוד Low tech ביצירה שלנו. אנחנו גם לא נשות שיווק. עשיתי את הנעל, עכשיו לברבר עליה? למי יש כח? להעלות כל יום תמונה לאינסטגרם/פייסבוק.
בוחרות אנשים שיעשו את זה עבורכן?
אין אף אחד אצלנו שמתפעל את הפייסבוק/אינסטגרם. מכירות את הכח של זה. חושבות כמעצבות, לא מנדנדות . לא מראות שום דבר שאינו מרהיב בעינינו. אנו רואות אחרים שמעלים כל יום תמונה של נעל ועוד משהו קטן ליד, זה נראה לנו נודניקי ולא ככ רלוונטי, וזה גוזל זמן, אנחנו 2 שעובדות כמו 4. רודפות אחר הזנב של עצמנו.
אם מישהו היה עושה את זה, והוא איש שיווק אולי היה נוצר שם משהו טוב. זה משהו שאין לנו בו ידע.
במשך השנים עבדנו עם כמה משרדי יח"צ אף אחד לא הבין את הרוח שלנו. זה לא יעזור שיביאו כמה פשניסטיות לחנות שלנו.זה לא אנחנו.
זה שזה לא אתן זה אומר שאין לזה תוצאות? אתן יכולות למדוד מה קרה בעקבות הכתבות – תוצאות עסקיות?
זניחות לדעתנו. הערך המוסף שלנו אף פעם לא יצא ביח"צ כי הוא לא מיינסטרימי. לא מכירות יחצ"נים, בלוגרים. אנחנו ישר חושבות – גלריה הארץ. שם אנו תקועות. כל פעם שאני עושה מהלך בפייסבוק וזה מוביל לגל של פניות בטלפון וקניות, אני מבינה שיש פה כח. אני נהנית מזה בלי לדעת מה עשיתי. זה אחד המקלות בגלגלים שלנו.
מה שאת עושה, ייעוץ עסקי לאנשים שהם מעצבים. זה כל כך חשוב בעיני. היחסים שלנו עם יועצים עסקיים לאורך השנים, היו דיבור דרך תכנת האקסל. אנחנו לא מבולבלות עם המספרים מה אתה מדבר איתי על תקציב? דבר איתי על לגמור את החודש.